החודש, לכבוד יום ההולדת שלי, בחרתי לכתוב על עצמי ועל אדריכלות.
ליתר דיוק – על 4 מבנים (שונים לחלוטין זה מזה) שגרמו לי להתרגש.
01 פביליון ברצלונה | ברצלונה מיס ואן דר רוהה 1929
מכירים את האמרה "never meet your idol"? כך הרגשתי בדרכי לפביליון ברצלונה. אחת מאבני הדרך בתולדות המודרניזם באדריכלות.
אחרי שלמדתי, חקרתי, בניתי, ציירתי ושרטטתי את תכניות המבנה כל כך הרבה פעמים, חששתי שהדבר האמיתי לא יעמוד במבחן המציאות.
הפביליון היה בן 80 כשהגעתי אליו. הוא כל כך הרמוני, מדיוק ומוקפד במחשבה, בתיאוריה ובביצוע עד שהפך להיות על זמני. מתקיים בתחום שבין מבנה ומחשבה.
02 מוזיאון MAXXI | רומא זההא חדיד 2010
האמת היא שאף פעם לא אהבתי את העבודות של זההא חדיד. חשבתי שהן גחמניות מדי ללא סיבה מוצדקת.
באחת ההרצאות בלימודים שמעתי את אחד המרצים שמאוד הערכתי מדבר על היצירה שלה ועל העובדה שהאדריכלות שלה מתקיימת במרחב של זמן.
כמו הרבה פעמים אחרי הרצאות בבצלאל, יצאתי קצת מבולבלת.
כשנכנסתי למוזיאון MAXXI הבנתי הכל. אי אפשר להבין את המרחבים שחדיד מייצרת באמצעות תכניות, הדמיות או תמונות. חייבים לשהות בהם, לנוע בהם, ואז מבינים איך התכנון שולט בחוויה של המשתמש בחלל, מתווה אותך בנתיבים מסוימים וגורם לתחושות משתנות לאורך תנועה וזמן.
03 מוזיאון טייט לאמנות מודרנית | לונדון הרצוג ודה מרון 1947, 1963, 2000, 2016
בזכות מוצאו האנגלי של בעלי, יוצא לי לבקר בלונדון מדי פעם ואין סיכוי שאהיה בלונדון ולא אכנס לטייט. אפילו רק לכמה דקות.
ברגע שאני עוברת את דלתות הכניסה אני מרגישה שנכנסתי לעולם מקביל, כמו אליס בארץ הפלאות.
אולי אלו המיימדים העצומים של המבנה (ששימש תחנת כח עד 1981), אולי זה המתח בין 'קודש' (אמנות) ל'חול' (מפעל תעשיה), אולי זה המפגש בין ישן לחדש (התוספות במבנה נפרדות באופן מובהק מהמבנה המקורי והן נלוות אליו, ולא מנסות לשנות אותו), אולי זו האקוסטיקה ואולי העובדה שהוא אטום ברובו כלפי הרחוב והתמזה ומלווה בגסות ובעדינות את נתיב התנועה לאורך הגדה ואולי 1000 סיבות אחרות. מה שבטוח – הוא שאהיה שם גם בביקור הבא שלי בלונדון.
04 פנתיאון | רומא מרקוס אגריפה 126 לספירה
בביקור הראשון שלי ברומא הגעתי לפנתיאון 3 פעמים. בכל פעם שעברתי יחסית באזור רגלי הובילו אותי לביקור נוסף.
באחת מהפעמים הגעתי (במקרה) בדיוק בשעה בה התחילה המיסה של יום ראשון. כמה דקות לאחת תחילת המזמורים החל לרדת גשם.
יש מס' תיאוריות לסיבה בגללה יש פתח עגול בראש כיפת הפנתיאון, לא משנה מי מהן היא הנכונה, אבל אי אפשר להשאר אדיש למופע אקראי של הטבע (בדמות גשם) בתוך היכל בנוי, מוגדר וסגור.
את האקוסטיקה בשעת מיסה קשה להסביר במילים. הקירות והתקרה מפסיקים להיות מבנה והופכים להיות חלל, היכל. המאזין נטמע לתוכו והופך אף הוא להיות חלק מהחלל.
בתכנון אדריכלי טמונים אספקטים פיסיים, תרבותיים ותאורטיים. הלקוח לא חייב להיות מודע לכולם, אבל האחריות של האדריכל היא לגרום לו לחוש בהם בחלל.
לקראת תכנון? בניה? קניה? אשמח לשמוע על הפרוייקט שלכם
mg@studio04arch.com | 052-8088118
Comments